בס"ד    
 


 
            
     טל: 050-653-6363

 
   מוצרים בסל הקניות
 אתר מאובטח - SSL
        קניה בטוחה!






html counter


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס
את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:

 



 

   אמור

דף הבית >> פרשת השבוע >> אמור
תזריע – מצורע

 

והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן-
כידוע, מנחת העומר ומנחת סוטה הן המנחות היחידות שבאות משעורים ולא מחיטים. והנה לגבי מנחת סוטה, הטעם לכך מבואר בחז"ל (סוטה יד, א, ומובא ברש"י במדבר ה, טו), "היא עשתה מעשה בהמה לפיכך מאכלה מאכל בהמה", אך לגבי מנחת העומר לא בואר הטעם בחז"ל.

הערוך השולחן בסימן תפ"ט מבאר את הטעם כך: ספירת המ"ט יום כציפייה למתן תורה, מתחילה עם הקרבת מנחת העומר ומסתיימת בחג השבועות. לכן אמרה תורה, שהקרבן שמגיע בתחילת ספירה זו יהיה מאכל בהמה, ואילו הקרבן שמגיע בסוף ספירה זו (שתי הלחם, הבאים בשבועות) יהיה מחיטים שהוא מאכל אדם, וזאת כדי לבטא ולהמחיש, שקודם מתן תורה נחשב האדם כבהמה עדיין, יחסית למהותו לאחר מתן תורה. ולכן מקריבים שעורים, שהוא מאכל בהמה (כשם שנימקה הגמ` בעניין קרבן סוטה, כמו שהבאנו לעיל).

וספרתם לכם ממחרת השבת-
במסכת מנחות דף ס"ו מבואר שנחלקו רב אשי ואמימר: רב אשי נהג לספור ימים ושבועות (כמנהגנו היום), ואמימר ספר רק ימים.
ומבארת שם הגמ' את טעמו של אמימר, שכיוון שחרב הבית, בטלה מצוות ספירה מדאורייתא, ואין היא כיום אלא "זכר למקדש", ולכן די בכך שנמנה ימים ואין צורך למנות שבועות. וכהסבר רש"י "האי מניינא דהשתא לאו חובה הוא, דהא ליכא עומר, אלא זכר למקדש בעלמא הוא, הלכך ביומי סגי".

רב אשי, כאמור, חלק ונהג לספור גם שבועות, אך נשאלת השאלה - האם הוא חולק על עצם קביעתו של אמימר, לפיה ספירת העומר היא כיום מדרבנן בלבד (וסובר רב אשי שספירת העומר היא מדאורייתא גם כיום), או שמא הוא מסכים לדברי אמימר שספירה כיום אינה אלא מדרבנן, זכר למקדש, ובכל זאת סבר שיש לספור גם שבועות.

בשאלה זו נחלקו הראשונים: הרמב"ם וספר החינוך סוברים שספירת העומר כיום דאורייתא, וראשונים אחרים חולקים וסוברים שמדרבנן (ועיין בביאור הלכה בסימן תפט שמביא מחלוקת זו, ומדבריו עולה שעל אף שמספר ראשונים נוספים הולכים בשיטת הרמב"ם, מכל מקום שאר הראשונים ובכללם הטור והשו"ע, סוברים שהוא מדרבנן).

ובאמת יש לבאר בדעת הרמב"ם, איך ייתכן שהספירה תהיה דאורייתא, הרי הגדרת המצווה היא ספירה מרגע הבאת העומר, ואם בטלה הקרבת העומר, כיצד נשארה מצווה דאורייתא של ספירה? הערוך השולחן מבאר בדעת הרמב"ם, שלדעתו, שורש מצוות הספירה אינו קשור לעומר דווקא, אלא הספירה באה בעיקר לבטא ציפיה למתן תורה, וזה שייך בכל זמן. ומה שאמרה תורה להביא קרבן בתחילת הספירה קרבן העומר, הוא דין נוסף (שטעמו בואר בהערה הקודמת), אך אין ביטולו גורם לביטול מצוות הספירה, כי מצוות הספירה עומדת בפני עצמה.

עוד בעניין ספירת העומר בזמן הזה
ואמירת "לשם יחוד"- רבים נוהגים לומר לפני ספירת העומר "לשם יחוד". בנוסח זה נאמר "הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה". הפוסקים דנים בשאלה אם ניתן לומר כך, שהרי כאמור לעיל, בזמן הזה לפי רוב הפוסקים ספירת העומר היא מדרבנן בלבד, ואיננה מצוות עשה.
כך, למשל, הרב עובדיה יוסף, בילקוט יוסף חלק אורח חיים ה', עמ' תקצ"ב, פוסק "בנוסח הלשם יחוד שאומרים קודם ספירת העומר, צריך לומר  הריני בא לקיים מצוות ספירת העומר, ולא לומר 'מצוות עשה', כי לדעת רוב הראשונים ומרן השולחן ערוך, ספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, ואם כן היאך יאמר הריני בא לקיים מצוות עשה, ועל כגון זה נאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני".

[בנו של הרב עובדיה יוסף, שם בהערה, מביא את דעת הרב בן ציון אבא שאול, לפיה אין לשלול את הנוסח, כי בשו"ע לא נזכר במפורש שהמצווה היא מדרבנן בזמן הזה. אך הרב יוסף דוחה דברים אלו מכוח מספר ראיות. הוא מוכיח שמדעת השו"ע כן ניתן לראות שהמצווה היא מדרבנן (וכך גם באמת כותב הביאור הלכה הנ"ל בסימן תפט) ומצדיק את דעת אביו].

במספר מקומות אחרים מוסיף הרב עובדיה יוסף, שלא רק את המילה "עשה" יש להשמיט, אלא גם את עצם הנוסח "כמו שכתוב בתורה וכו'". כך כותב הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחווה דעת, סימן כט (בסוף התשובה, בחלק הסיכום): "ומכל מקום הואיל וספירת העומר בזמן הזה רק מדרבנן, לכן נכון להשמיט מהנוסח של לשם יחוד אמירת הפסוק הנ"ל בכל הלילות של הספירה, ודי לומר הרי אנחנו באים לקיים מצוות ספירת העומר לעשות נחת רוח ליוצרנו וכו'".

יש אחרונים שהוסיפו, שלא זו בלבד שיש בעיה של שקר, אלא גם בעיה של בל תוסיף. כך למשל כותב הרב שטרנבוך, בשו"ת תשובות והנהגות חלק ב' סימן רמז:

"כמה פעמים עוררתי בעניין הנוהגין לומר לפני ספירת העומר הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של ספירת העומר, והלוא לרוב הפוסקים הוא מדרבנן, ואם כן עובר בבל תוסיף כשמכוון לדאורייתא, וכמבואר ברמב"ם ריש הלכות ממרים (פרק ב הלכה ט) שאם אמר בשר עוף בחלב דאורייתא, עובר בבל תוסיף. ולכן אמרתי להשמיט תיבת 'עשה', ולומר מצוות ספירת העומר, והראו לי בכמה אחרונים שכבר העירו בזה".

עוד מוסיף הרב שטרנבוך (בדומה למה שהבאנו לעיל מדברי הרב עובדיה יוסף ביחווה דעת), שייתכן שגם השמטת המילה "עשה" לא תועיל, שהרי עדיין אומר "לקיים מצוות ספירת העומר כמו שכתוב בתורה", ובפועל אין זה נכון, כי קיום המצווה כיום הוא מדרבנן. הוא ממשיך וכותב, שבפרט נכונים דברים אלה לפי הגר"ח: הגר"ח מייסד, שלסוברים שמצוות ספיה"ע מדרבנן בזמן הזה, גדר תקנת חכמים לא הייתה שהמצווה "תימשך" גם בזמן הזה, אלא חכמים תקנו תקנה חדשה לגמרי, שיספרו היום, כדי שיהיה זכר למקדש. ואם כן ודאי שלא מן הראוי לומר "כמו שכתוב בתורה", שהרי היום אנו מקיימים את המצווה מכוח תקנה חדשה, זכר למקדש.

ומכוח כל זה כותב הרב שטרנבוך, שלא רק שלא יאמר "מצוות עשה", אלא גם במקום "כמו שכתוב בתורה" עדיף לומר "וכתוב בתורה", שבנוסח זה יוצא לכל הדעות, בין אם המצווה דאורייתא ובין אם דרבנן.

ומכל מקום נדפס בסידורים "מצוות עשה" וכן נדפס בסידורים "כמו שכתוב בתורה וכו'", וכך נוהגים רבים. וראיתי בספר פסקי תשובות בסימן תפט אות י שמביא ליישב המנהג לומר "מצוות עשה" (אך לא ירדתי לסוף דבריו ביישוב זה), וכן מצדיק את האומרים "כמו שכתוב בתורה" (עיין שם בהערה 48, משמע מדבריו שאפילו אם לא נכון לומר "מצוות עשה", עדיין ניתן להצדיק את האמירה "כמו שכתוב בתורה", כי הכוונה באמירה זו היא בסך הכול שמקור המצווה הוא מן התורה). 

כמו כן ראיתי בשו"ת פאת שדך (הרב מונק, רב הקהילה החרדית בחיפה), חלק ב סימן קח, שמעיד על עצמו שמדי שנה בהגיעו לספירת העומר, הוא מהרהר האם באמת רוב ההמון (שאומרים "לקיים מצוות עשה") אכן עוברים על בל תוסיף, ומסקנתו היא, שאין בזה בל תוסיף, ומה שכתב הרמב"ם בהלכות ממרים פרק ב הלכה ט, שהאומר על איסור דרבנן (כגון עוף עם חלב) שהוא מדאורייתא עובר בבל תוסיף, זהו דווקא בבית דין אך לא ביחיד (ואכן, לשון הרמב"ם היא "אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב, הרי זה גורע, ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה, הרי זה מוסיף"). [אך בהמשך השו"ת מובא מכתבו של הרב זלזניק אל הרב מונק, שכותב שאין יסוד לחילוק זה בין יחיד לבי"ד].

אולי ניתן גם לומר, שלא שייך איסור בל תוסיף כשאומר "לקיים מצוות עשה". כי בל תוסיף פירושו שמחדש מצווה מדאורייתא מדעתו שלו (כמו בדוגמה שכותב הרמב"ם, שבית דין אומרים על מצווה דרבנן, שהיא מדאורייתא), אך בעניין ספירת העומר, הואיל ונחלקו כבר גדולי עולם אם מצווה זו היא כיום מדאורייתא, אם כן האומר שהמצווה היא דאורייתא איננו "ממציא" מצווה, אלא רק מקבל בכך את דעת הרמב"ם וסיעתו, הסוברים שהמצווה דאורייתא. ופשוט, שאדם האומר שנראית לו דעת הרמב"ם שהמצווה דאורייתא, אינו עובר על "בל תוסיף".

עוד בעניין אמירת "לשם יחוד"-
ידוע ש"הנודע ביהודה" (הרב יחזקאל לנדא, מחבר שו"ת נודע ביהודה) התנגד בחריפות לעצם אמירת לשם יחוד וכינה מנהג זה בשם "רעה חולה בדורנו"
ובלשונו (בשו"ת נודע ביהודה קמא, יורה דעה צג) - "ולדעתי, זה רעה חולה בדורנו. ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו, והיו עמלים כל ימיהם בתורה ובמצוות הכל על פי התורה ועל פי הפוסקים, אשר דבריהם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד, עליהם נאמר 'תומת ישרים תנחם'".
מהמשך דבריו עולה שאמירת לשם יחוד על ידי מי שאינו בקי ברזי הדברים, עולה להביא לשיבוש: "בכוונת התפילה והמצוות, שיש בהם כמה עיקולי ופישורי, וכמה חשש קיצוץ בנטיעות... פשיטא שיש לבטל שלא יכוון כלל, ודי שעושה המצווה לשם מצווה".
ולבסוף כותב הנודע ביהודה- "הנה אנשי כנסת הגדולה הם תיקנו לנו תפילות וברכות, וליכא מידי דלא רמיזא בנוסח התפילה והברכה, וברכה הוא התעוררות הדיבור והמחשבה, וכל מצווה שיש ברכה לפניה, אין צריך לומר שום דבר לפניה, רק הברכה. וכל דבר שאין ברכה לפניה, אני נוהג לומר בפי 'הנני עושה דבר זה לקיים מצוות בוראי', ובזה די ואין צריך יותר. והכוונה, הוא רק פירוש המילות, וכל התיקונים למעלה נעשים מאליהם, על ידי מעשינו".
[דילגתי על קטע שבו הוא תוקף את החסידות ומייסדיה, וכן קטע שבו הוא מסתייע מגמ' במסכת זבחים].
אך הנוסח נדפס בסידורים, וידוע שרבים מגדולי עולם קיבלו נוסח זה. כיום יש נוהגים לאומרו ויש נוהגים שלא לאומרו. זו לשון הילקוט יוסף (הרב עובדיה יוסף) [בחלק "קיצור שולחן ערוך", ה, ז]:
"יש נוהגים לומר לשם יחוד לפני כל מצווה שעושים, או קודם לימודם. ואף על פי שהגאון הנודע ביהודה פקפק בזה, מכל מקום אם הדבר מועיל לו לכוון לשם מצווה, נכון שיאמר נוסח לשם יחוד לפני כל מצווה שמקיים. וכל אדם ינהג כפי מה שהוא מכיר את עצמו, שאם מתעורר לכוון במצווה על ידי הברכה, די בזה ואין צריך שיאמר לשם יחוד, אבל אם אמירת לשם יחוד גורמת לו לכוון יותר בעשיית המצווה, ראוי ונכון שיאמר לשם יחוד לפני כל מצווה ומצווה שעושה".
[אגב, מבואר שם עוד בהלכה ח', שהאומרים לשם יחוד, כשאומרים "לייחד שם יו"ד וכו'", שיאמרו "יוד ק"י בוי"ו ק"י", ולא יאמרו את השם המפורש באותיותיו].

ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב-
ידועים דברי חז"ל (ברכות, ח` ב`, יומא, פא, ב), שכל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (ועיין שם תוס` איך נלמד הדבר מן הפסוק, ובמ"ב תחילת סימן תר"ד).
לא נאמר בחז"ל במפורש מה טעם המצווה לאכול בתשיעי. לפי רש"י במסכת יומא דף פ"א עמוד ב` (וכן עולה גם מלשונו במסכת ברכות), שורש מצווה זו הוא הכנת גוף האדם לצום שיבוא בעשירי, ובלשון רש"י ד"ה כל האוכל: "כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה". וכן לשון הטור "וציוום שיאכלו וישתו תחילה כדי שיוכלו להתענות וכדי שלא יזיק להם העינוי".
בתורה תמימה כאן נתן טעם אחר, הפוך מפירושו של רש"י- המטרה היא להכביד את הצום בעשירי, ומי שמרבה באכילה ושתיה בתשיעי, הצום קשה עליו אח"כ יותר (כי כבר התרגל לאכול ולשתות בכמויות גדולות).
ויש מפרשים שהטעם הוא להוציא מליבם של צדוקים, שהיו מפרשים את הפסוק כאילו יש להתענות בתשיעי (שיבולי הלקט).
ישנן כמה נפק"מ בין הטעמים: א. האם נשים חייבות במצווה זו- אם היא מצווה עצמאית, נשים פטורות, ככל מצוות עשה שהזמן גרמא. אך אם היא חלק מהצום, יש מקום לחייבן כדרך שחייבות בצום עצמו. ב. אדם שיודע שלא יצום, כגון שהוא חולה, האם הוא חייב לאכול? לפי רש"י או התורה תמימה אין טעם שיאכל, אך לפי טעם שיבולי הלקט, ודאי חייב לאכול.
לגבי הלשון "כאילו התענה תשיעי ועשירי", הכוונה היא כך- אל תאמר שמכיוון שבתשיעי המצווה היא לאכול, והרי אכילה היא דבר שיש בו הנאה, ממילא יהיה שכר המצווה מועט. אל תאמר כך, אלא השכר רב הוא, כמו השכר על תענית בזמנה, שהוא שכר רב (שהרי אין בה הנאה, ולפום צערא אגרא)- מ"ב תחילת סימן תר"ד.

בברכת שבת שלום,
צוות האתר
 
   
כל הזכויות שמורות © Copyright All rights reserved
 Ein-Od-Milevado.com ,YN Aware 052-3294767
 
 
 
 
 
 
התמונות להמחשה בלבד. ט.ל.ח.
hiz אינדקס אתרים  |  2Find  |  תוכנות |  simportal קידום אתרים  |  אינדקס האתר  |  directory-index אינדקס אתרים  |  אינדקס שימושון  |  inter-tech בניית אתרים  |  Idx בניית אתרים  |  ביקו מדריך אתרים  |  anything מדריך אתרים    |webdir מדריך אתרים    |סרגל כלים של שלדג  |  אינדקס ליסטה - אינדקס אתרים חינם   |  אתרי ספרי קודש - קישורים ואינדקס אתרי ספרי קודש !   |  אתרי יהדות - קישורים ואינדקס אתרי יהדות !   |  אתרי תורה - קישורים ואינדקס אתרי תורה !   |  אתרי זיכוי הרבים - קישורים ואינדקס אתרי זיכוי הרבים !   |  אתרי דת - קישורים ואינדקס אתרי דת !