בס"ד    
 


 
            
     טל: 052-329-4767

 
   מוצרים בסל הקניות
 אתר מאובטח - SSL
        קניה בטוחה!






html counter


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס
את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:

 



 

   בהר

דף הבית >> פרשת השבוע >> בהר

 
בס"ד
 
בהר


 
ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה וגו' - חידוש התורה ביחס למכירת בית עיר חומה, הוא שהמוכר יכול לאחר המכירה לפדות את הבית בחזרה, כלומר לתת מעות לקונה ולהוציא בחזרה את הבית מידו, אך זאת רק עד שנה מהמכירה, ולאחר מכן אינו יכול לעשות כן והקרקע חלוטה אצל הקונה לעולם.

במסכת ערכין דף ל"א מבואר שהגיעו הדברים לכך שהקונה היה מתחבא ביום האחרון של השנה כדי שהמוכר לא ימצאהו לתת לו מעותיו. לכן התקין הלל, שהמוכר לא יצטרך לחפש את הקונה, אלא ייתן מעותיו ללשכה, וייחשב שפדה.

יוצא שלולא תקנת הלל היה המוכר מפסיד את האפשרות לפדות את הבית, ועל כך שואלים המפרשים,
הרי המוכר הוא אנוס (כלומר הוא מצידו הביא את המעות, אלא שנבצר ממנו לתיתם בגלל התחבאות הקונה), ומדוע יפסיד?

יש מוכיחים מחמת קושיה זו, ש"אונס ליום אחרון לא שמיה אונס", כלומר מי שהוקצב לו פרק זמן מסוים לעשות פעולה כלשהי, ודחה את הפעולה ליום האחרון או לרגע האחרון ואז נאנס ולא עלה בידו לבצעה, אין זה נחשב אונס, כי הוא זה שבחר לדחות ליום האחרון. וממילא גם כאן, אין המוכר נחשב אנוס, כי הוא זה שבחר לבוא עם מעותיו ביום האחרון.

אך הנימוקי יוסף בבבא קמא דף י` ע"ב, סובר ש"אונס ליום אחרון שמיה אונס" (ועיין להלן כיצד יתרץ על הראיה מבית עיר חומה), ולכן לדעתו, מי שנשבע שיעשה דבר עד זמן מסוים ודחה זאת עד היום האחרון של הזמן המיועד ולבסוף נאנס ולא קיים, הוא נחשב לאנוס ופטור.

ובתחילה סבר הנימוקי יוסף להסיק מכאן גם לעניין תפילה, שאם דחה עד לרגע האחרון ולבסוף נאנס ולא הספיק להתפלל בזמן, נחשב לאנוס ולא מזיד (ונפקא מינה, שיכול להתפלל תפילת תשלומין, כדין אנוס). אך הוא נשאר בספק בעניין זה, שמא לעניין תפילה יש להחמיר יותר, שהרי בפירוש אמרו חז"ל שאסור לאדם לעשות דברים לפני שמתפלל, בדיוק משום החשש שמא יפסיד התפילה, ואם עבר על דברי חז"ל ולבסוף הפסיד התפילה, יש יותר סברה להחשיבו פושע.

להלכה נפסק באורח חיים סימן ק"ח סעיף ח`, שבמצב כזה יכול אדם להתפלל תפילת תשלומין, דהיינו הוא נחשב אנוס. ואילו לגבי שבועה הרמ"א ביורה דעה סימן רל"ב סעיף י"ב מביא את שתי הדעות ואינו מכריע. וקשה,הרי אדרבה, ראינו לעיל שאם לעניין תפילה נחשב אנוס, כל שכן לשבועה. מתרץ המגן אברהם, שאף על פי שכך הוא מבחינת הסברה, מכל מקום לגבי שבועה חשש הרמ"א לחומרה. בספר משמרת חיים תירץ באופן אחר, שלדעת הרמ"א, אונס ליום אחרון, גם אם אינו אונס, מכל מקום גם לא נחשב לדרגת "מזיד", ולכן יכול להתפלל תשלומין, כי כדי שנאמר שאדם אינו יכול להתפלל תשלומין, צריך להיות מזיד ממש.

ולגבי עצם הראיה מבתי ערי חומה (שלכאורה מוכח מכאן שאונס ליום אחרון לא שמיה אונס, כי אם שמיה אונס מדוע הוצרך הלל לתקן את תקנתו) - הט"ז על דברי השו"ע ביורה דעה הנ"ל דוחה ראיה זו, כי אם אכן היה ברור שהמוכר הוא אנוס (דהיינו שברור לנו שאכן הביא המעות וחיפש את הקונה והלה התחבא, (המוכר לא היה מפסיד גם לולא תקנת הלל, אך החשש היה שהלוקח יטען שהמוכר לא נאנס כלל, אלא פשוט לא חיפש היטב וכד', ולא תהיינה בידי המוכר ראיות להוכיח ההיפך. וכדי למנוע מבוכה זו תיקן הלל מה שתיקן.

הקצות החושן, בחושן משפט סימן נ"ה סק"א, טוען שאין מקום כלל לראיה מבתי ערי חומה שאונס ליום אחרון לאו שמיה אונס. כי לעולם ניתן לומר שהמוכר אנוס, ואף על פי כן היה מפסיד לולא התקנה. שכן, גם אם היינו מחשיבים את המוכר לאנוס, לא היה בכך כדי לזכותו ולהוציא הבית מיד הלוקח, שהרי "אונס כמאן דעביד לא אמרינן", כלומר מי שנאנס ונמנע ממנו לעשות מעשה מסוים, לכל היותר ניתן לומר שהאונס מציל אותו מעונשים וכדומה, אך ודאי לא נוכל להחשיב כאילו עשה את המעשה שהיה עליו לעשות. והוא הדין גם כאן: הרי הבית שייך ללוקח ברגע המכירה, רק שהתורה אמרה, שאם יצליח המוכר לגאול, יחזור הבית אליו. וממילא, אם לא הצליח, גם אם היה הדבר באונס, סוף סוף הרי לא מילא את המוטל עליו, בין אם הדבר באשמתו ובין אם לאו. לכן, אין סיבה שהבית לא יישאר של הלוקח (לולא תקנת הלל).

[וזו גם כוונת המג"א על שו"ע או"ח סימן ק"ח סקי"א, שמסביר מדוע אין ראיה מבתי ערי חומה, ופירש המחצית השקל את דברי המג"א כסברת הקצה"ח הנ"ל].

אך הנתיבות שם חולק על הקצה"ח, וטוען שכל הנחת הקצה"ח (לפיה הבית קנוי ללוקח מיד, אלא שנתנו למוכר פתח לגאול ע"י מעשה), אינה נכונה, אלא להיפך הוא הנכון- הבית נעשה חלוט ללוקח אך ורק מהרגע שהמוכר נכשל לפדות, וממילא ברגע שלא ניתן לומר שנכשל, כי היה הדבר באונס, אין הבית חלוט ללוקח. ור' שם דברים חשובים נוספים של הנתיבות בדין אונס ליום אחרון.

[
הנתיבות מוסיף ומוכיח כשיטתו, מדברי הגמרא בערכין דף לא ע"א. הגמרא שם אומרת ביחס לבתי ערי חומה "ריבית הוא, אלא שהתורה התירתו". דהיינו, כאשר המוכר פודה בית בעיר חומה, נוצרת כאן לכאורה בעיה של ריבית, שהרי אם לדוגמה ראובן מכר לשמעון בית במאה שקלים, ולאחר חצי שנה פודה ומחזיר לשמעון את מאת השקלים, נמצא ששמעון נתן מאה שקלים ולבסוף קיבל אותם בחזרה (שזוהי למעשה הלוואה(, ובנוסף גם נהנה ממגורים בבית במשך חצי שנה. אלא שהתורה התירה ריבית זו, כך מבואר בגמרא. ודברים אלה של הגמרא מובנים היטב לפי הנתיבות, שהרי לפי הנתיבות באמת אין המכירה נגמרת עד לסוף שנה, וכך נמצא שמאת השקלים הם "הלוואה", כי לא הייתה כאן מכירה גמורה. אך לפי הבנת הקצוה"ח, אין כאן כל ריבית, שהרי הבית נקנה לקונה לגמרי, ולאחר מכן כאילו נמכר בחזרה, ואין כאן הלוואה אלא מעין שתי מכירות.

אך המגיה במשובב נתיבות מתרץ שאין מכאן קושיה על הקצה"ח, כי כשאמר הקצה"ח שהמכירה ללוקח נשלמה כבר בתחילה ברגע המכירה, זהו דווקא כל זמן שלא נפדה הבית, אך במקרה שכן היה פדיון, מודה הקצה"ח שההסתכלות על המצב אינה כשתי מכירות, אלא כאילו בטלה המכירה למפרע, כי התורה נתנה למוכר זכות ביטול זו. ולכן, כשהיה פדיון, המצב מוגדר כ"ריבית" כנ"ל.[

ראיתי בספר "משחת שמן" שמתייחס בהרחבה למחלוקת זו ומקשר אליה גם את דברי רש"י: על הפסוק "ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה, וקם הבית וגו'", כותב רש"י "יצא מכוחו של מוכר ועומד בכוחו של קונה". וכתבו על כך המזרחי והגור אריה, שהוקשה לרש"י מה פשר הלשון "וקם הבית", הרי כל הזמן היה הבית ברשות הקונה, ועל כך תירץ רש"י, שכוונת הפסוק היא ל"כוח", דהיינו שאיבד המוכר את כוח הפדיון. על כך מוסיף המשחת שמן (בשם "ידידי הרה"ג עזריאל רוזנבוים") שהבנה זו היא לפי הקצה"ח, אך לפי הנתיבות, הלשון "וקם" יכולה להתפרש כפשוטו ממש, שעד שנה לא נשלמה לגמרי המכירה לקונה, כמבואר לעיל.


אל תיקח מאתו נשך ותרבית- הכלי יקר כותב "כי עיקר טעם איסור הריבית הוא לפי שהוא מסיר את מידת הביטחון מן האדם, כי כל בעל משא ומתן עיניו נשואות אל ה', לפי שהוא מסופק אם ירוויח או לא, אבל הנותן בריבית, רווח שלו ידוע וקצוב, וסומך על ערבונו שבידו, ומן ה' יסיר לבו". כלומר לפי הכלי יקר, עניין ריבית הוא יותר מצווה שבין אדם למקום מאשר בין אדם לחברו.

אך שאר המפרשים למדו שמדובר במצווה שבין אדם לחברו. ספר החינוך (בפרשת משפטים) כותב שהטעם הוא "כי הא-ל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר, ועל כן ציווה להסיר מכשול מדרכם, לבל יבלע האחד חיל חבירו (=ממון חבירו) מבלי שירגיש בעצמו, עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב, כי כן דרכו של ריבית" (וגם רש"י שם בשמות כתב על זה הדרך(.

אברבנאל, בפירושו לדברים כ"ג ט"ז , מבאר שאיסור הריבית הוא סוג של מצוות צדקה. וכלשונו- "כי הנשך מצד עצמו, איננו דבר בלתי ראוי...איננו נמאס, גם לא מגונה, והוא סחורה ומשא ומתן והגון מפאת עצמו. לכן ייחס הקב"ה את העניין הזה במדרגת החסד שיעשה עם אחיו כשילווהו כספו מבלי רווח ותועלת כלל". וכן כותב שם הרמב"ן "אבל הריבית שהוא נעשה לדעת שניהם וברצונם, לא נאסר אלא מצד האחווה והחסד, כמו שציווה ואהבת לרעך כמוך, ועל כן אמר למען יברכך ה' אלקיך, כי חסד ורחמים יעשה אחיו כאשר ילוונו בלא ריבית, ותיחשב לו לצדקה".

גם ספר העקידה, על פרשת משפטים, מבואר שזהו חלק ממצוות צדקה, וזו לשונו: "וזה אמר בכאן, אם לא נדבך לבך לתת לעני במתנה, אבל תרצה להועילהו דרך הלוואה...לא תשימון עליו נשך, כי אם הקרן הוא חסר, איך יפרע קרן וריבית". כלומר אם לא הצלחת לגרום ללבך להיפתח ולתת צדקה, אלא נתת הלוואה, לפחות אל תיקח נשך.

 

בברכת שבת שלום

צוות האתר

 

   
כל הזכויות שמורות © Copyright All rights reserved
 Ein-Od-Milevado.com ,YN Aware 052-3294767
 
 
 
 
 
 
התמונות להמחשה בלבד. ט.ל.ח.
hiz אינדקס אתרים  |  2Find  |  תוכנות |  simportal קידום אתרים  |  אינדקס האתר  |  directory-index אינדקס אתרים  |  אינדקס שימושון  |  inter-tech בניית אתרים  |  Idx בניית אתרים  |  ביקו מדריך אתרים  |  anything מדריך אתרים    |webdir מדריך אתרים    |סרגל כלים של שלדג  |  אינדקס ליסטה - אינדקס אתרים חינם   |  אתרי ספרי קודש - קישורים ואינדקס אתרי ספרי קודש !   |  אתרי יהדות - קישורים ואינדקס אתרי יהדות !   |  אתרי תורה - קישורים ואינדקס אתרי תורה !   |  אתרי זיכוי הרבים - קישורים ואינדקס אתרי זיכוי הרבים !   |  אתרי דת - קישורים ואינדקס אתרי דת !